פסק-דין בתיק ת"א 40429-05

1.      בפני תביעה כספית, שהוגשה בסדר דין מקוצר על ידי בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן- "התובע" ו/או "הבנק"), נגד כרמלה בלחסן (להלן- "נתבעת 1") ונגד מכלוף בן סדון (להלן- "נתבע 2"), אשר חתמו כערבים להבטחת הלוואה שנלקחה על ידי רויטל בן סדון (להלן- "רויטל") ויואל בן סדון (להלן- "יואל"). רויטל ויואל יכונו להלן גם במאוחד- "הלווים".

2.      כתב התביעה הומצא במסירה כדין לכל אחד מהנתבעים.

נתבע 2 נמנע מלהגיש בקשת רשות להגן וביום 3.1.06 ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. נתבעת 1 הגישה בקשת רשות להגן. בהחלטת בית המשפט מיום 29.4.08, ניתנה לנתבעת 1 רשות להגן בטענה, שיש לפטור אותה מערבותה בשל מחדל הבנק, שלא דאג להחתימה על כתב הערבות בפני פקיד בנק שיסביר לה את הסיכונים בערבותה.

נותר למותב זה לדון בתביעה כנגד נתבעת 1.

3.      אליבא דכתב התביעה המתוקן, חתמה נתבעת 1 ביום 2.12.98, או בסמוך לכך, על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואות שנטלו הלווים (להלן- "הערבות"). הלווים לא עמדו בתנאי ההלוואות והבנק פתח נגדם בהליכים למימוש זכויותיהם בנכס, שמושכן לטובת הבנק להבטחת פירעון ההלוואה. ראש ההוצל"פ אישר את מכירת הנכס. בתמורה, שנתקבלה ממכירת הנכס, לא היה כדי לסלק את מלוא חובם של הלווים לתובע. כנגד הלווים ניתן צו כינוס על ידי בית המשפט של פש"ר. ומכאן שהתגבשה זכותו של הבנק להגיש תביעה נגד הערבים.

הטענות והעדויות מטעם נתבעת 1

4.      מטעמה של נתבעת 1 העידו שני עדים: נתבעת 1 עצמה וחתנה יואל. כפי שעולה מתצהיר עדותה הראשית של נתבעת 1, חתמה נתבעת 1 כערבה להלוואה שקיבלו בתה וחתנה לרכישת דירה עליה נרשמה משכנתא לטובת הבנק. למיטב זיכרונה, חתנה יואל הוא שהחתימה על כתב הערבות בביתה, מבלי שפגשה פקיד בנק, מבלי שקיבלה כל הסבר ומבלי שהוזהרה לגבי משמעות חתימתה והסיכון שהיא לוקחת על עצמה כערבה. לדבריה, יואל אמר לה, שאין לה כל סיכון וכי חתימתה פורמאלית בלבד, שכן הנכס הממושכן מהווה בטוחה מלאה להלוואה. היא הוסיפה והעידה, כי אילו ידעה שתהא צפויה להיתבע באופן אישי גם לאחר מימוש הנכס הממושכן, וכי חתימתה אינה פורמאלית בלבד- לא הייתה מסכימה לחתום על כתב הערבות. לגרסת נתבעת 1, התוספת המאשרת את חתימתה כערבה על עותק חוזה ההלוואה ת/1 אשר צורף לתצהיר עדותה הראשית של עדת התביעה לריסה רויטמן (להלן- "לריסה"), הוספה לא בפניה ורק לאחר שהיא, נתבעת 1, חתמה עליו.

סיוע לעדותה של נתבעת 1, לגבי נסיבות החתימה, מצאנו בעדותו של יואל. יואל העיד, כי הוא ורעייתו, בתה של נתבעת 1, קיבלו הלוואה מהתובע. נתבעת 1 חתמה כערבה להלוואה זו. לדבריו, קיבל מהפקידה שטיפלה במתן ההלוואה (למיטב זיכרונו שמה היה שרונה), את חוזה ההלוואה על מנת להחתים את נתבעת 1 כערבה בביתה, כיוון שהיא מתגוררת רחוק מהבנק. לדבריו, החתימה של נתבעת 1 הייתה פורמאלית בלבד, כיוון ששווי הדירה הממושכנת עלה על שווי ההלוואה, וכך גם הסביר לנתבעת 1.

הטענות והעדויות מטעם התובע

5.      במקור, הגיש ב"כ התובע שני תצהירי עדות ראשית מטעם התובע: תצהירה של לריסה ותצהירו של משה וולך (להלן- " וולך"). בטרם החלה שמיעת העדויות, לאחר שהצדדים הסכימו, שעדותו של העד וולך מיותרת, שכן אינה מתייחסת לנושא לגביו ניתנה לנתבעת 1 רשות להגן, ויתר ב"כ התובע על עדותו. נותרה עדותה של לריסה כעדת תביעה יחידה. מאוחר יותר, לאחר שנסתיימה שמיעת עדויות התביעה מחד ועדויות ההגנה מאידך, התיר בית המשפט לתובע להשמיע כעדת הזמה מטעמו את העדה גב' שרונה אלבז (להלן- " שרונה"), אשר יואל העיד כי למיטב זיכרונו היא זו מטעם הבנק שטיפלה בנושא מתן ההלוואה.

בהתאם לתצהיר עדותה של לריסה, נתבעת 1 חתמה בפניה על חוזה ההלוואה והיא זו שאימתה את חתימות הלווים והערבים מייד לאחר שחתמו בפניה. לריסה ציינה, כי אומנם אינה זוכרת את הלווים או את נתבעת 1, ולא את פרטי ונסיבות טיפולה במתן ההלוואה, שכן במסגרת תפקידה טיפלה בלקוחות רבים, אך כיוון שלדבריה זיהתה את חתימתה ואת כתב ידה על הסכם ההלוואה, וכיוון שמעולם לא אימתה חתימות לווים או ערבים מבלי שהללו חתמו בפניה, היא מעידה את שהעידה. לריסה הוסיפה והעידה, כי בעת החתמת ערבים על הסכם הלוואה היא נותנת הסברים לגבי הערבות ומשיבה לשאלות המוצגות לה על ידי הערבים.

העדה שרונה העידה, שעבדה במועד הרלוונטי כפקידה בסניף הבנק בו ניתנה ההלוואה ללווים. בהתאם לעדותה, כל העובדות עליהן היא מעידה הן עובדות הידועות לה באופן כללי מתוך טיפולה בהליך מתן הלוואות לכל הלווים בהם טיפלה. היא השאירה עמום את הנושא, אם טיפלה בלווים ובהלוואה הספציפית, אליהם מתייחסת תביעה זו. לדבריה, אינה זוכרת את הלווים או את נתבעת 1, ולא את פרטי ונסיבות הטיפול, ככל שטיפלה במתן ההלוואה הרלוונטית (סע' 5 לתצהיר עדותה הראשית- ההדגשה שלי- ו.ס). עם זאת הוסיפה שרונה והעידה, כי כיוון שזיהתה את חתימתה וכתב ידה של לריסה על הסכם ההלוואה ועל מסמכים נוספים שקשורים בו, היא מצהירה בוודאות שיואל לא חתם בפניה על הסכם ההלוואה, משום שמעולם לא העבירה לאימות לפקידה אחרת חתימה של לווה שחתם בפניה. שרונה הוסיפה והעידה, כי מעולם לא מסרה ליואל את מסמכי ההלוואה להחתמתה של נתבעת 1 כערבה, כיוון שמעולם לא שלחה חוזה הלוואה לחתימת ערב מחוץ לסניף הבנק.

דיון

חוזה ההלוואה

6.      בפני בית המשפט מצויים שני עותקים מקוריים של חוזה ההלוואה- הוגשו כמוצגים וסומנו ת/23 ות/1. קיים שוני מעורר תמיהות בין שני העותקים הנ"ל:

חוזה ההלוואה ת/23, צורף לכתב התביעה אשר הוגש ביום 27.7.05 ולכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 15.8.07. בעמ' 7 לחוזה ההלוואה ת/23, מצוי סעיף שכותרתו: "אימות החתימות אך ורק בדלפקי בנק לאומי למשכנתאות, בצירוף חותמת הנציגות". סעיף זה הכולל אימות חתימות הלווים והערבים ריק לחלוטין.

חוזה ההלוואה ת/1, צורף לתצהירי העדות הראשית מטעם התובע, אשר הוגשו ביום 1.2.09, קרי, כשלוש וחצי שנים לאחר הגשת ת/23. סעיף אימות החתימות בת/1 (עמ' 7) מלא, כך שיש בעותק זה אימות של חתימת הלווים והערבים, ובמיוחד לענייננו קיים אימות של חתימת נתבעת 1.

לא מצאתי אצל התובע הסבר לכך, שאותו עותק מחוזה ההלוואה, הכולל בין היתר אימות חתימת נתבעת 1, לא צורף לכתב התביעה המקורי ולכתב התביעה המתוקן, אלא הוגש רק בשלב מאוחר יותר.

7.      בסוף עמ' 7 לחוזה ההלוואה (הן ב- ת/1 והן ב- ת/23) יש "אישור ביול". תאריך הביול על פני ת/23 הינו- 14.12.98, בעוד תאריך הביול על פני ת/1 הינו- 14.12.95.